הזכות לקבל שירותים חברתיים ברמה המקומית

הזכות לקבל שירותים חברתיים ברמה המקומית

 

אחת הזכויות הבסיסיות המוענקות לכל זקן בישראל, היא הזכות לפנות לרשות המקומית בו הוא מתגורר, ולבקש עזרה, תמיכה וסיוע בחיי היום יום שלו. זכות זו לקבלת שירותים חברתיים בזיקנה במסגרת הלשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות מעוגנת באופן כללי בחוק שירותי הסעד התשי''ח 1958. חוק שירותי הסעד משמש כרשת ההגנה החברתית האחרונה לכל הזקנים אשר כל יתר מעגלי התמיכה והסיוע עדיין לא מילאו את כל הצרכים. החוק והתקנות מכוחו, מנוסחים בצורה כללית ועמומה. החוק אינו כולל זכויות ברורות ומוגדרות, אלא בונה מסגרת של הענקת תמיכה לנזקקים על ידי השלטון המקומי. בפועל, לפקידי הסעד שיקול דעת נרחב ביחס לתוכן הסיוע והתמיכה הניתנים ולאדם היחיד אין כמעט יכולת ידיעה או שליטה מראש על תוכן הזכאות והיקפו. יתרה מכך, רמת הסיוע והתמיכה שונה מרשות מקומית אחת לרשות מקומית שניה, היא משתנה משנה לשנה, ותלויה לחלוטין במשאבים הכלכליים - המדולדלים למדי – של הרשות המקומית. 

בפועל, חשיבות החוק היא להעניק מסגרת חוקית להענקת קשת מגוונת של שירותים ותמיכות המוענקות על ידי לשכות הרווחה המקומיות לאוכלוסייה הזקנה הניזקקת בערים וברשויות המקומיות השונות ברחבי הארץ.

הסבר על פרקי החוק