דיור מוגן בישראל

דיור מוגן בישראל

 

דיור מוגן הינו מסגרת דיור נוספת המשמשת למגורים עבור אנשים שמלאו להם 60 שנים לפחות, אשר עזבו את דירת מגוריהם ועברו להתגורר במתחם המגורים, שבו הם מנהלים אורח חיים עצמאי וניתנים להם שירותים שונים, נוסף על שירותי אחזקה, ניקיון ושמירה.
חוק הדיור המוגן, התשע"ה- 2010, הינה המסגרת החוקית המסדירה את הפעלתם של הדיור המוגן בישראל.
הכנסת פעלה לחקיקת חוק הדיור המוגן בעקבות ההכרה בצורך לקבוע בחקיקה הסדרים מיוחדים לעניין בתי דיור מוגן, הצורך נבע לאור הגידול בביקוש לדיור המוגן בשנים האחרונות למול הקשיים והבעיות שהועלו ע"י הדיירים לרבות יחסי כוחות לא שוויוניים בינם לבין מפעילי בתי הדיור המוגן, בין השאר באמצעות הכנסת תנאים מקפחים בהסכמי ההתקשרות עמם ושימוש בכספים ששילמו על פי הסכמים אלה שלא למטרות שלהן נועדו. הסדרה חוקית של דיורים מוגנים נעשתה לפיכך למרות שבתי הדיור המוגן שונים באופיים מבתי האבות ומוסדות סיעודיים.

הסבר על פרקי החוק