חוק ביטוח בריאות ממלכתי

חוק ביטוח בריאות ממלכתי

 

חוק ביטוח בריאות ממלכתי חולל רפורמה במערכת ביטוח הבריאות בישראל ושינה מן היסוד את זכויות המבוטחים, את יחסי קופות החולים עם חבריהן ואת יחסי קופות החולים עם המדינה. מטרתו העיקרית של החוק היא להבטיח מתן שירותי בריאות לפרט, תוך מתן אפשרות לכל אדם לדעת בקלות מהן זכויותיו לקבלת שירותי בריאות (דבר שבעבר הוסדר בתקנוני הקופות בלבד) ולבחור לאיזו קופת חולים להשתייך ולבחור את נותני השירותים בקופה. 

מטרתו של החוק היא לקבוע ולעגן זכות חוקית לקבלת שירותי בריאות, על בסיס אוניברסלי, כלומר – לכלל תושביה של מדינת ישראל. וכך נוסחו הערכים המנחים בחוק: ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית.

העיקרון הראשון עליו מושתת ביטוח הבריאות הממלכתי הוא עיקרון של צדק, המוגשם באמצעות הבטחת הזכות לבריאות לכל תושב ומתן זכות לכל תושב לקבל טיפול לפי צרכיו. העיקרון השני, הקשור בקשר בל-יינתק לעיקרון הצדק, הוא עיקרון השוויון, אשר בא לידי ביטוי בכך שלכל מבוטח ישנה זכות שווה לקבלת טיפול רפואי. למעשה, כל מבוטח משלם לפי יכולתו הכלכלית, אולם את הטיפול מקבל הוא לפי צרכיו ובמנותק משאלת יכולתו הכלכלית. עיקרון האחריות ההדדית בא לבטא תפישה לפיה החברה אחראית לדאוג גם לחלשים שבה, שכן בכך נבדל, למעשה, הביטוח הממלכתי מביטוח פרטי. לכן גם כל אדם משלם לפי יכולתו ומקבל שירות לפי צרכיו. 

עקרונות אלו נועדו להגן על זכויותיהם של תושבי ישראל לבריאות, ולהבטיח כי בכל הקשור לחוק וליישומו יעמדו ערכים אלו בראש סולם העדיפויות, וכי משאביה של מערכת הבריאות יחולקו ביניהם באופן צודק והוגן.

הסבר על פרקי החוק